שמי ליאל, בת 26 וקיבלתי זכות גדולה להיות לאמא לאדל ורפאל המתוקים.

הכל מתחיל עם אדלוש, שנולדה רגע לפני שבוע 40, אחרי הריון לא פשוט, בלשון המעטה.

הלידה הסתיימה בקיסרי חירום טראומטי במיוחד אבל העיקר שיש לי נסיכה בריאה.

אומרים שהפרה רוצה להניק יותר ממה שהעגל רוצה לינוק, אולי זה הבריאה היפיפיה הזו מול עיני שאני רוצה לתת לה חיות ואולי זה רק הגודש והדלקות הכואבות אבל נראה לי שהמשפט הזה נכון ??? אפילו שהיה לי כמויות עצומות של חלב לא הסתדרתי עם שאיבה כי כל המשאבות היו מסורבלות לי מדי.

היה קשה מאוד רק להניק כל הזמן, עם הכאבים בצלקת של הניתוח, הכאבים מההנקה, ובכל זאת עם המון עקשנות זכיתי להניק את בתי כמעט שנתיים.  ההנקה הצילה את חייה פעמיים , כשהיה לה התקף אנפילקטי מאלרגיה לחלב וההנקה פשוט נתנה לה נוגדנים בדרך הכי נפלאה שבעולם.

ואז רפאלוש שלי נכנס לתמונה, לפני רפאל היקר שלי עברתי לידה שקטה בשבוע 18+5.

אין מילים לתאר את הכאב שישאר בלבי לעד לראות את ילדי הקטן שלא אזכה לחבק עוד.

היתה לי שליית פתח והייתי לבד בבית עם בת שנתיים בתקופת הקורונה כשההריון ההוא הסתיים.

חודשיים אחרי ההפלה נכנסתי שוב להריון.

הריון מלא בפחדים, המון הטפות מהצד והסחות דעת שהייתי צריכה להתעלם מהם.

מתפללת לשם יתברך שיהיה איתי כמו שהוא תמיד איתי.

הופ, סכרת הריון, וכל לחץ קטן מעלה לי את הסוכר בטירוף, וברוך השם לא היו חסרים לי לחצים.

פתאום מעבר דירה בחודש שמיני. לא פשוט  לעבור עיר, לעבור מהסביבה שהבת שלי כל כך אוהבת וגם אני ועוד בפתאומיות כזו ובחודש מתקדם כל כך שאני גם ככה חוששת וחווה באופן יומיומי צירים, שהתעקשתי לקרוא להם גלים.

ואיפה אני מכניסה לעניין את זה שאני רוצה ללדת טבעי הפעם ולא קיסרי??

קראתי המון בספר היפנוברת'ינג שחברה טובה נתנה לי, וזה הדבר היחיד שנתן לי כוח, הרגשתי כל כך לבד . רק אני והספר שלי.

התמקמנו מעט בבית החדש שלנו ושבוע אחרי כבר הגיע הרגע המאושר בחיי, ויבק היייייי!!!

הנסיך שלי נולד בלידה טבעית מדהימה, מעצימה, בלי אפידורל!!!?  לחלוטין מה שהתפללתי אליו?

ידעתי שלרצות להניק זה לא מילה עבורי, אבל עם כל הלחצים שיש עלי ועוד ילדה שעדיין איתי בבית כל החופשת לידה זה הולך להיות קשוח בטירוף.

יצאתי מליס ישר לשילב לפנק את עצמי במשאבה החלומית שלכם!! כל כך התאהבתי בידנית שלקח לי כמה שבועות לנסות בכלל את החשמלית! המשאבות שניהם פשוט שלמות!

אפילו שיש לי יונק מהמם שלא רוצה לעזוב לרגע את הציצי או את אמא לשניה, הצלחתי לשאוב לי כמויות מדהימות !

יש לי גם סטוק במקפיא וגם שואבת לו מדי יום טרי פשוט כדי להקל על עצמי ולתת לעוד אנשים שהוא אוהב את האפשרות לתת לו את הזהב הלבן שלו.

הבקבוקים של הייגן אגב הם היחידים שרפאל מוכן לקבל. כל השאר לא באים לו בטוב בכלל בלשון המעטה

ככה אני זוכה לשבת בשקט דקה או שתיים ולהגיד לעצמי איזה מזל שיש את הייגן ויש לי דקה לעצמי ?

אז באמת המון תודה, שנתתם לי אפשרות לשמר את ההנקה עם הילד השני שלי, וגם לאפשר לעצמי חיים בזכות השאיבות, ועוד בכזו נוחות והתחשבות בכל פרט או יותר נכון בכל טיפה, ושלא לדבר על כמה שהכל אצלכם מהמם ונוצץ בעיניים .

ומי ייתן שנזכה להמשיך ככה לפחות עד גיל שנה וחצי ?